Moed katane
Daf 18a
רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ עוּלָּא בִירִייָא רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵיעָשׂוֹת 18a רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקֵים לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. שִׁ֤יתוּ לִיבְּכֶם לְחֵֽילָ֗ה. לְחוֹלָה כְתִיב. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ עַלמֽוּת בַּעֲלִימוּת. עַלמֽוּת בִּזְרִיזוּת. עַלמֽוּת. כְּאִילֵּין עוֹלִימְתָּא. תִּירְגֵּם עֲקִילַס. אַתַנָא סִייָא. עוֹלָם שֶׁאֵין בוֹ מָוֶת. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין בּוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֶ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
Pour la prise de Jérusalem et la ruine du Temple,'' est-il dit, ainsi qu’il est écrit (Jr 41, 5): Des gens vinrent de Sichem, de Shilo, de Samarie, 80 hommes à la barbe défaite et les vêtements déchirés. Soit en entendant dire que Jérusalem est ruinée, soit en la voyant dans cet état, on doit déchirer ses vêtements, ainsi qu’en apercevant Jérusalem du haut de Çophim (Scopos). Quant à l’addition ou seconde déchirure (si on l’a déjà accomplie une première fois), selon les uns, la première aura une largeur d’un palme, et l’additionnelle pourra être infime; selon d’autres, la première sera d’un palme, et l’addition aura une largeur de 3 doigts. R. Yossa ou R. Jérémie dit au nom de R. Hiya b. Aba, ou R. Hiskia et R. Jérémie dit au nom de R. Yohanan que le premier avis est adopté comme règle.
Pnei Moshe non traduit
עתיד הקב''ה ליעשות ראש חולה לצדיקים. לעיל בפרק ב' דמגילה בהלכה ג' וע''ש והכא מייתי לה איידי דעולא בירייא דאמר נמי להא דלעיל:
וְעַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַיָּבוֹאוּ אֲ֠נָשִׁים מִשְּׁכֶ֞ם וּמִשִּׁלֹה וּמִשֹּֽׁמְרוֹן֙ שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים מְגוּלְּחֵ֥י זָקָ֛ן וּקְרוּעֵ֥י בְגָדִ֖ים. אֶחָד שֶׁשָּׁמַע שֶׁחָֽרְבָה יְרוּשָׁלִַם וְאֶחָד הָרוֹאֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּחוּרְבָּנָהּ חַייָב לִקְרוֹעַ. הָרוֹאֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם מִן הַצּוֹפִים חַייָב לִקְרוֹעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תְּחִילַּת הַקֶּרַע טֶפַח וְתוֹסַפְתּוֹ כָּל שֶׁהוּא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תְּחִילַּת הַקֶּרַע טֶפַח וְתוֹסַפְתּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִזִקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. תְּחִילַּת הַקֶּרַע טֶפַח וְתוֹסַפְתּוֹ כָּל שֶׁהוּא.
Traduction
Faut-il distinguer ces cas et déchirer les habits par la bordure supérieure? R. Jérémie ou R. Hiya au nom de R. Simon b. Lakish y répond par ce verset (2S 1, 11): David saisit ses vêtements et les déchira; or, on ne saurait saisir moins d’un palme; cela prouve, dit R. Simon au nom de R. Josué b. Levi, qu’il faut établir ladite distinction en ces cas. Pour le décès d’un parent, on déchire les vêtements; et si en même temps on apprend un autre décès, fût-ce celui de son père ou de sa mère, ou du maître qui vous a enseigné la science, une seule déchirure suffit pour les divers cas survenus. R. Juda b. Téma dit (116)Pour l'étymologie de ce nom arabe, voir Renan, Des noms théophores apocopés, dans: Revue des études juives, t. 5, pp. 166-7.: il faut une déchirure pour chaque cas à part, sans se contenter d’une déchirure additionnelle pour le décès du père ou de la mère. —Mais n’est-ce pas ce qu’on a dit en commençant, qu’il faut une déchirure à part? —En effet, la fin est seulement explicative: on ne doit pas se contenter d’une addition, pour que la première reste intacte. Aussi R. Helbo et R. Matna Yossé b. Manassia dit au nom de Rav que l’avis de R. Juda b. Téma sert de règle; et, si après avoir déchiré le vêtement à la nouvelle d’un décès, on apprend un autre décès, il faut de nouveau augmenter la déchirure. Jusqu’où peut-on ainsi déchirer le vêtement? Jusqu’à ce que l’on atteigne le ventre, dit R. Hanina. Un vieillard a enseigné devant R. Zeira: dès que l’on revêt un habit de dessus pendant la semaine de deuil, il faut y opérer la déchirure. Toutefois, lui dit R. Zeira, cette condition spéciale de la première semaine a lieu pour tout parent; mais, pour le père ou la mère, il faut déchirer le vêtement, fût-ce encore longtemps après. A la suite d’une première déchirure faite lors d’un décès, on laissera, pour la seconde, un espace large de 3 doigts, puis l’on déchirera. Si, par devant, l’habit est plein de déchirures, on commencera par derrière; s’il est plein par le haut, on opérera au bas; s’il est plein partout, l’affligé est comme un homme couvert de haillons (et dispensé), dit R. Hiya fils de R. Ada, de Joppé.
Pnei Moshe non traduit
אחד ששמע שחרבה ירושלים. באותו פעם שחרבה כמו שעשו האנשים האלו ואחד הרואה עכשיו וכו':
אית תניי תני מוסיף על הקרע. כשרואה אחר כך לחורבן בית המקדש מוסיף על אותו הקרע בעצמו ובהאי תוספת פלוגתא דתנאי היא אית תניי תני וכו':
מָהוּ לְהַבְדִּיל קְנֵה שָׂפָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַיַּֽחֲזֵ֥ק דָּוִ֛ד. אִין חֲזָקָה פָּחוּת מִטֶּפַח. וַיִּקְרָעֵ֑ם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִיכָּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַבְדִּיל קְנֵה שָׂפָה. מֵת לוֹ מֵת קוֹרֵעַ. מֵת לוֹ מֵת אַחֵר אֲפִילוּ שֶׁשָּׁמַע עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד לְכוּלָּן. רִבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר. קוֹרֵעַ עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ תוֹסֶפֶת. וְלָא דָא הִיא קַדְמִייָתָא. אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף לֹא עַל שֶׁלְאָבִיו וְלֹא עַל שֶׁלְאִמּוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מְנִישָׁא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא. מֵת לוֹ מֵת קוֹרֵעַ. מֵת לוֹ מֵת אַחֵר מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע וְקוֹרֵעַ. עַד אֵיכָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ עַד טִיבּוּרוֹ. תַּנָּא חַד סָב קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ נִתְמַנֶּה לוֹ בֶגֶד כָּל שִׁבְעָה חַייָב לִקְרוֹעַ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא דְתֵימַר בִּשְׁאָר הַקְּרוֹבִים. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ אֲפִילוּ לְאַחַר שִׁבְעָה חַייָב לִקְרוֹעַ. מֵת לוֹ מֵת קוֹרֵעַ. מֵת לוֹ מֵת אַחֵר מַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ. שָֽׁלְמוּ מִלְּפָנָיו מַתְחִיל מֵאַחֲרָיו. שָֽׁלְמוּ מִלְּמַעֲלָן מַתְחִיל מִלְּמַטָּן. שָֽׁלְמוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ. רִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא דְיָפוֹ אָמַר. נַעֲשֶׂה כְפוֹחֵחַ.
Traduction
R. Hanina b. Papa alla rendre une visite de condoléances à R. Tanhoum b. Hiya (117)Rabba à Gn ch. 100.; en deuil; celui-ci alla au-devant du visiteur couvert d’un vêtement princier (senatorii), c.-à-d. d’une étoffe privée de manches (118)Z. Fränkel, Mabô ierouschalmi ( 138b), note que ces mots, formant une glose marginale, ont été intercalés dans le texte.. D’où vient, lui demanda R. Hinena, que tu es ainsi vêtu, sans déchirure? C’est ainsi, répondit-il, qu’agissait mon maître R. Simon. Puis R. Tanhoum ajouta: prie Dieu pour nous. Je demande à Dieu, dit R. Hinena, que ta brèche soit close par une haie, car toute cette année la justice divine (sévère) menace la famille, comme R. Yohanan l’a dit: pendant toute la semaine de deuil, l’épée (mortelle) est suspendue; pendant le reste du mois, elle menace vacillante; et seulement à la fin de l’année elle rentre au fourreau. Cet état ressemble à celui d’un monceau de pierres (119)J., (Sanhedrin 10, 1) ( 27d).: lorsqu’une d’elles vacille, le tout menace de s’écrouler. R. Eliézer dit: si un garçon naît alors dans cette famille, celle-ci tout entière sera hors de danger.
Pnei Moshe non traduit
מהו להבדיל קנה שפה. מקמי שפה והוא שפה העליונה של הבגד דעל אביו ואמו צריך לקרוע שפה העליונה כדלקמן ומיבעיא אם על אלו הדברים דלעיל צריך ג''כ לקרוע שפה העליונה:
ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואין חזקה שהיא אחיזה למעלה בחיזוק ואינה פחות מטפח:
מכאן וכו'. מדכתיב ויחזק:
מת לו מת אחר. לאחר שקרע אפי' ששמע וכו' קורע קרע אחד לכולן כלומר באותו קרע הראשון. ר' יהודה בן תימא פליג דאביו ואמו אינו בתוספת אלא קורע על זה בפני עצמו וכו':
ולא דא היא קדמייתא. דהא קאמר קורע על זה בפני עצמו ומאי האי דקאמר עוד שלא יעשה של אביו ואמו תוספת הא היינו הך אלא דה''ק ובלבד שלא יוסיף קרע על מת אחר לא על של אביו ולא של אמו שקרע בתחלה עליהן מפני שהקרע על אביו ואמו צריך שיהא ניכר בפני עצמו:
עד איכן. הוא מוסיף עוד באותו קרע:
אפי' נתמנה לו בגד. אחר בכל ימי שבעה חייב לקרוע גם לזה הבגד:
הדא דתימר. בימי שבעה דוקא בשאר קרובים אבל על אביו ואמו אפילו שמע לאחר זמן הרבה חייב לקרוע:
מת לו מת אחר. ואינו יכול להוסיף באותו קרע שכבר הוא למטה מטיבורו מרחיק ג' אצבעות משפת הקרע הראשון וקורע:
נעשה כפוחח. הוזכר לעיל בפ' הקורא את המגילה עומד וכלומר כבר הוא כפוחח שבגדיו קרועים ומה לו לעשות אם אינו יכול להוסיף עוד:
רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא סְלַק גַּבֵּי רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. נְפַק לְגַבֵּיהּ לְבִישׁ סְנָטִירֵיהּ. מָהוּ סְנָטִרֵיהּ. מָאנִין דְּלָא חֲפִיתִין. אֲמַר לֵיהּ. הָדָא מְנָן לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. הָכֵין הֲוָה רִבִּי סִימוֹן רִבִּי עֲבַד. אֲמַר לֵיהּ. הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ. אֲמַר לֵיהּ. יִסּוֹג תוֹרַעְתָּךְ. שֶׁכָּל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה הַדִּין מָתוּחַ כְּנֶגֶד הַמִּשְׁפָּחָה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שִׁבְעָה הַחֶרֶב שְׁלוּפָה. עַד שְׁלשִׁים הִיא רוֹפֶפֶת. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ הִיא חוֹזֶרֶת לְתַעֲרָהּ. לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְכִיפָה שֶׁלְאֲבָנִים. כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַעָרְעָה אַחַת מֵהֶן נִתְרַעְרְעוּ כוּלָּן. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִם נוֹלַד בֶּן זָכָר בְּאוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה נִתְרַפָּאת כָּל אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה.
Traduction
On sait que l’affligé doit opérer la déchirure en se tenant debout, de ce qu’il est dit (Jb 1, 20): Job se leva, déchira son manteau et se rasa la tête. Ceci prouve, conclut R. Juda b. Pazi au nom de R. Yohanan, qu’il faut le déchirer étant debout. R. Yohanan dit que R. Yossa a enseigné l’autorisation de recoudre la déchirure à grands points dès le lendemain (de la semaine du deuil). A la mort de R. Yassa, R. Hiya b. Aba permit de refermer la couture le même jour. Il ne faut pas croire, dit R. Zeira, que ces 2 avis sont opposés entr’eux: celui qui parle de rebâtir la déchirure à grands points le lendemain traite d’un cas grave, pour lequel la fermeture n’est permise qu’à cet instant; et celui qui permet de la clore le même jour traite d’un cas pour lequel la grande couture serait aussi permise de suite.
Pnei Moshe non traduit
מאנין דלא חפיתין. שאין להם שפה סביב שקרע כל השפה:
הדא מנן לך. לעשות כן:
א''ל ר' תנחום. האבל לר' חיננא בר פפא התפלל עלינו:
א''ל יסוג תורעתך. יגדר פרצותיך:
מְנַיִין שֶׁאָבֵל חַייָב לִקְרוֹעַ מְעוּמָד. דִּכְתִיב וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶֽת מְעִילוֹ וַיָּג֖זָ אֶת רֹאשׁ֑וֹ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִיכָּן שֶׁאָבֵל צָרִיךְ לִקְרוֹעַ מְעוּמָד. כִּדְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרִי רִבִּי יָסָא לִשְׁלוֹל לְמָחָר. כַּד דְּמָךְ רִבִּי יָסָא הוֹרִי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא לִנְעוֹל בּוֹ בַיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְלָא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר. יִשְׁלוֹל לְמָחָר. יִנְעוֹל לְמָחָר. וּמָאן דְּאָמַר. יִנְעוֹל בּוֹ בַיּוֹם. יִשְׁלוֹל בּוֹ בַיּוֹם.
Traduction
Si après avoir reçu l’avis que Ruben est mort, pour lequel on a opéré la déchirure, on reçoit la nouvelle du décès de Simon, le devoir de la déchirure déjà accompli suffit; mais si, après avoir reçu l’annonce du décès de Ruben, pour lequel on a opéré la déchirure, on apprend que Ruben vit encore et qu’ensuite il est mort, les avis sont divisés sur ce qui reste à faire: selon les uns, le devoir accompli (d’avance) suffit; selon d’autres, il ne suffit pas; le premier avis se fonde sur ce qu’en fait, la déchirure a déjà eu lieu (quoiqu’indûment); l’autre avis est basé sur ce que cette déchirure a été effectuée pour un être qui à ce moment vivait encore (il faut donc recommencer). Ce dernier avis se base aussi sur ce qu’il est dit (120)B., Nedarim (87a).: lorsqu’après une déchirure faite pour un mort, celui-ci a été rappelé à la vie et qu’ensuite il a expiré, si ce décès définitif a lieu aussitôt après, il n’est pas besoin de recommencer la déchirure; mais s’il s’est écoulé un peu de temps, il faut recommencer – (121)Suit un long passage traduit en (Berakhot 2, 1)..
Pnei Moshe non traduit
לשלול. הקרע בתפירות שלילה שולל למחר ועל אותן שאינו באבלות שבעה קאמר:
לנעול. תפירת איחוי שנועל וסוגר חלקי הקרעים:
ולא פליגין. דלא תימא דפליגי בפלוגתא רחוקה כזו אלא תרוייהו בקרעים המתאחין קאמרי ומר אמר חדא ומר אמר חדא דמ''ד ישלול למחר ולא בו ביום מיירי בגוונא שאינו רשאי לאחות בו ביום כגון על רב מובהק וקמ''ל דאפי' שלילה למחר דוקא וכן לנעול מותר ג''כ למחר ושולל לרבותא נקט ומ''ד ינעול בו ביום וכגון שאינו על רבו מובהק אלא שלמד ממנו איזה דבר וקורע עליו ומאחה מיד וכן נמי ישלול בו ביום וכלומר אם רצה ישלול בו ביום בלבד ואח''כ יאחה למחר:
Moed katane
Daf 18b
משנה: אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּיטָּה בָּרְחוֹב שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד. וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הַסְּמוּכוֹת לַמִּיטָּה מְטַפְּחוֹת׃
Traduction
On n’exposera pas une bière en public, pour ne pas propager les idées de deuil, en ces jours, et jamais celle d’une femme, par question de convenances. En ces jours, les pleureuses peuvent faire entendre leurs cris, non battre des mains; selon R. Ismaël, les personnes les plus proches de la bière frappent des mains (122)Pour ces usages, empruntés évidemment aux cérémonies funèbres des Egyptiens, voir entr'autres Schiaparelli, Il libro dei funerali, t. 1, p. 4 et suiv..
Pnei Moshe non traduit
מתנ' אין מניחין את המטה של מת ברחוב במועד:
ולא של נשים לעולם. אפי' בחול מפני הכבוד ששופעו' זיבה. ובגמרא קאמר דאפי' לשעה לא דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
מענות. כדמפרש לקמן במתני' עינוי שכולן עונות הקינה כאחת:
אבל לא מטפחות. להיות מספקת כף על כף:
ר' ישמעאל וכו'. ואין הלכה כר' ישמעאל:
הלכה: עַל כָּל הַמֵּתִים הוּא דוֹחֶה בַמִּיטָּה וְאֵינוֹ מַרְבֶּה בָעֲסָקָיו. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מַרְבֶּה בָעֲסָקָיו וְאֵינוֹ דוֹחֶה בַמִּיטָּה. אִם הָיָה שְׁעַת דּוֹחַק אוֹ עוֹנַת גְּשָׁמִים אֲפִילוּ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מַרְבֶּה בָעֲסָקָיו וְאֵינוֹ דוֹחֶה בַמִּיטָּה. שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה בָעֲסָקָיו עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח.
Traduction
Pour tout parent décédé (123)Semahot, ch. 9., on se hâte d’achever l’ensevelissement, sans trop s’arrêter aux détails funéraires; mais pour le père ou la mère, on s’adonne avec soin aux détails (pour leur rendre les derniers honneurs), et l’on retient la bière le plus longtemps possible. Toutefois, si l’heure presse, ou dans la saison des pluies, on procède aussi avec détail pour enterrer son père ou sa mère; mais on se hâte de mettre la bière en terre; car c’est une action louable de prendre beaucoup de soin pour enterrer son père ou sa mère.
Pnei Moshe non traduit
גמ' על כל המתים כולן הוא דוחה במטה. להוציא המת מיד שיכול ואינו מרבה בעסקיו לצורך הקבורה שלא ישהה:
מרבה בעסקיו הוא. מפני כבוד אביו ואמו אבל דוחה במטה מפני הדוחק או עונת גשמים וזהו כבודם:
אָֽמְרוּ לוֹ. מֵת רְאוּבֵן. וְקָרַע. וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרוּ לוֹ. שִׁמְעוֹן הָיָה. כְּבָר יָצָא יְדֵי קִירְעוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. מֵת רְאוּבֵן. וְקָרַע. וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרוּ לוֹ. קַייָם הָיָה וָמֵת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יָצָא יְדֵי קִירְעוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא יָצָא יְדֵי קִירְעוֹ. מָאן דְּאָמַר. יָצָא יְדֵי קִירְעוֹ. כְּבַר קָרַע. מָאן דְּאָמַר. לֹא יָצָא יְדֵי קִירְעוֹ. וַהֲרֵי עַל חַי קָרַע. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. 18b קָרַע וְחָֽזְרָה בוֹ נְשָׁמָה. אִם עַל אָתָר אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹעַ. אִם לְאַחַר זְמַן צָרִיךְ לִקְרוֹעַ. כַּמָּה הוּא עַל אָתָר. כְּדֵי דִיבּוּר. כַּמָּה הוּא כְּדֵי דִיבּוּר. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין הָרַב לַתַּלְמִיד וְיֹאמֶר לוֹ. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שמעין מת. ועליו ג''כ חייב לקרוע הרי כבר יצא ידי קריעה אע''פ שהיה בטעות מ''מ על המת קרע:
מ''ד לא יצא ידי קרעו שהרי על חי קרע. באותה שעה שקרע ואינה כלום וצריך לחזור ולקרוע:
ועוד מן הדא דתני. בהדיא דקריעה בטעות בכה''ג אינה קריעה אא''כ הוא על אתר כדתניא קרע שכסבור מת הוא וחזרה בו נשמהוכו'. וגרסי' להא לעיל בפ''ב דברכות בהלכה א' ומן רבי יוחנן הוה מסתמיך וכו' גרסי' נמי בפ''ב דשקלים עד סוף ההלכה וע''ש:
רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מִיסְתַּמִּיךְ עַל רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וַהֲוָה רִבִּי לָֽעְזָר חֲמִי לֵיהּ וּמִיטַּמֵּר מִן קוֹמוֹי. אֲמַר. הָא תַּרְתֵּין מִילִּין הָדֵין בַּבְלָייָא עֲבִד לִי. חָדָא דְלָא שְׁאַל בְּשַׁלְמִי. וְחָדָא דְּלָא אֲמַר שְׁמוּעֲתָא מִן שְׁמִי. אֲמַר לֵיהּ. כֵּן אִינּוּן נַהֲגִין גַּבּוֹן. זְעִירָא לַא שְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבָּא. דְּאִינּוּן מְקַייְמִין רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִֽ֝ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃ מִי מְהַלְּכִין חֲמִי לֵיהּ חַד בֵּית מִדֵרָשׁ. אֲמַר לֵיהּ. הָכֵין הֲוָה רִבִּי מֵאִיר יְתִיב וּדְרַשׁ וַאֲמַר שְׁמוּעֲתָא מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלָא אֲמַר שְׁמוּעֲתָא מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אֲמַר לֵיהּ. כָּל עַמָּא יָֽדְעִין דְּרִבִּי מֵאִיר תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אֲמַר לֵיהּ. וְכָל עַמָּא יָֽדְעִין דְּרִבִּי לָֽעְזָר תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. וּמָהוּ מֵיעֲבוֹר קוֹמֵי אֲדוּרִי צַלְמָא. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה אַתְּ פְּלִיג לֵיהּ אוֹקָר. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְאַסְמִי עֵינוֹיי. אֲמַר לֵיהּ. יְאוּת רִבִּי לָֽעְזָר עֲבַד לָךְ דְּלָא עֲבַר קוֹמָךְ. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. יוֹדֵעַ אַתְּ לְפַייֵס. וְרִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי דְּיֵימְרוּן שְׁמוּעֲתָא מִן שְׁמֵיהּ. אַף דָּוִד בִּיקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים. אָמַר אָג֣וּרָה בְ֭אָהָלְךָ עוֹלָמִ֑ים. רִבִּי פִינְחָס רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְכִי עָלָת עַל לֵב דָּוִד שֶׁהוּא חָייָה לְעוֹלָמִים. אֶלָּא כָךְ אָמַר. אֶזְכֶּה שֶׁיְּהוּ דְבָרַיי נֶאֱמָרִין בְּבָתֵּי כְנֶסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּמָה אָנִים לֵיהּ. בַּר טִירָא אָמַר. הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִשֵּׁם אוֹמְרָהּ שִׂפְתּוֹתָיו רוֹחֲשׁוֹת בַּקֶּבֶר. מַה טַעַמָה. דּוֹבֵב֭ שִׂפְתֵ֥י יִשֵׁנִֽים. כְּכוֹמֶר זֶה שֶׁלְעֲנָבִים שֶׁהוּא זָב מֵאֵילָיו. רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי סִימוֹן. חַד אָמַר. כָּהֵן דְּשָׁתֵי קוֹנְדִּיטוֹן. וְחָרָנָה אָמַר. כָּהֵין דְּשָׁתֵי חֲמַר עָתִיק. אַף עַל גַּב דְּהוּא שָׁתֵי לֵיהּ טַעֲמֵיהּ בְּפוּמֵיהּ.
Traduction
וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵיצָנִים. וּמֶה הָיוּ פְרִיצֵי הַדּוֹר עוֹשִׂין. הָיוּ מְהַלְּכִין אֶצֶל חֲלוֹנוֹתָיו שֶׁלְדָּוִד וְאוֹמְרִים. דָּוִד. אֵימָתַי יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֵימָתַי בֵּית י֨י נֵלֵךְ. וְהוּא אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִתְכַּווְנִין לְהַכְעִיסֵינִי יָבוֹא עָלַי שֶׁאֲנִי שָׂמַח בְּלִיבִּי. שָׂ֭מַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי֑ בֵּי֖ת י֨י נֵלֵֽךְ׃ וְהָיָ֗ה כִּי מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָֽלֶ֣כֶת עִם אֲבוֹתֶיךָ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד. דָּוִד. יָמִים מְלֵיאִים אֲנִי מוֹנֶה לָךְ. אֵין אֲנִי מוֹנֶה לָךְ יָמִים חֲסֵירִים. כְּלוּם שְׁלֹמֹה בִנְךָ בוֹנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ לֹא לְהַקְרִיב בְּתוֹכוֹ קָרְבָּנוֹת. חָבִיב עָלַי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת. מַה טָעַם. עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָר֭ לַֽי֨י מִזָּֽבַח׃
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source